חייו ופעליו • ליומא דהילולא כג' שבט

כג' שבט התשפ"ג  |  13.2.2023  |  18:00

בנו של רבי יצחק נולד בארם צובה בשנת תרי״ח, ונפטר בערב שבת כ״ג שבט תרע״ו.

נודע בכינויו "הרי"ח". למד תורה מפיו של רבי מרדכי עבאדי, היה גדול בתורה בנגלה ובנסתר, דרשן ומטיף לאהבת תורה ויראת שמים. זכה להעמיד תלמידים גדולים בתורה.

בשעת דרשותיו הצטופפו רבים לשמוע את דבריו. עודו צעיר לימים כבן שבע עשרה שנה כותב למורו ורבו הנ״ל, שאלה במסכת מעילה. השאלה נכתבה בשנת "צדיק כ-תמ״ר יפרח". בשאלתו פותח בדברי שבח למורו ורבו בזה״ל: "נהר הגדול מעוז ומגדול, הרב המופלא וכבוד ה' מלא מוסדי האר״ץ האיתנים, מו״ר ועט״ר מעיי״ן גנים נר׳״ו יאיר נהרא נהרא כשמש מאירה בר אוריין".

בסוף שאלתו כותב: "כי מזה ימים בא לי מכתב מידי״נ החכם השלם והכולל כה"ר אליהו חמווי הי״ו, והגד הגיד לי שרו״מ כת״ר מפרש הני מילי דאגדתא הנגלים והנסתרים לבאר אותם לבטל דעת המעוררים המינים והכופרים ואומר, מי יתן לי אבר כיונה לעוף לקפץ על הגבעות לדלג על ההרים לשמוע מפיו דברי תורה וחידושי סופרים..". וחותם: "נאם העבד הבוטח באל ה' ומצפה לתשועת אל אה-י-ה, עבדו ותלמידו הצעיר יעקב אלפייה (חדאד) ס״ט", (מחלב הארץ ע. ק״ף). בשנת תר״ז לערך עלה לא״י יחד עם אביו ובניו, ר׳ יצחק, ישעיה שאול ומרדכי-משה. בירושלים, למד בישיבת המקובלים "בית א-ל". על ידיעותיו ובקיאותו הגדולה בקבלה, מספר בנו רבי יצחק אלפייה את הסיפור הבא: "ופעם אחת שהיינו בישיבה בק״ק חסידים ב״א [בית א-ל] לומדים בדברי קבלה בש׳ התרפ״ג ונתקשו בדבר א', אז אמר לי הרה״ג החק״ל ר׳ נחמן אנג׳יל אילו היה מר אביך בזה, כששה תירוצים היה מתרץ על זה" (בהקדמה לס' "ריח ליצחק"). רבי יעקב, כתב הרבה חידו״ת בפשט ובקבלה, בנו רבי יצחק, הדפיס חלק מחידושיו בנסתר בס׳ "ריח ליצחק". בביאוריו ל״שער הכוונות" כותב: "למודעי אני צריך כי מה שכתוב פה הוא מועתק מגליונות הכתובים ב-אבר, ובהעתקה לא חזרתי ולמדתי הדברים בשורשן, ומה שמבואר עליהם, רק העתקתים בדמותן כצלמן ע״כ שים עין עליהם, והיה זה בשנת תרנ״ג "שנה לפני כן, בהיותו בשליחות מצוה בעיר תוניס העתיק את חידושיו ל-״שער ההקדמות" ("ריח ליצחק" ע. מ״ה, ועמ. מ״א). בס׳ "שיח יצחק" ח״ב, הדפיס בנו הנ״ל, חלק מחידו״ת. רוב חידו״ת וביניהם חידושיו למסכת מעילה נשארו בכתב יד.

ימי חייו, היו ח״ן שנים, רובם ככולם עברו עליו בייסורים קשים ומרים. ב-"שיח יצחק" (ע׳ ט׳) נדפסה צוואתו המפורטת, צוואה זו מעידה על גודל צדקותו, ענותנותו וחסידותו. בצוואתו, ביקש בין היתר, לומר עליו השכבה בזה״ל: "האיש הזה סבל ייסורים רבים, אשר הן תקצר היריעה להכילם ולתארם".

נכתב על מצבת ציונו:

וי להאי שופרא דבלי בארעא. כלהו שני דרבי יסורי מתיסרה, בחר ה׳ ביעקב קראו במהרה, לו ח״ן שנות חיים וכולם על התורה הרביץ תורה בישראל ודת אל הורה, משפחת אלפייה גזע תפארה, ויצעק הבן יצחק צעקה גדולה ומרה, אבי אשר ילדה שרה הנזר והעטרה, הרב חמופלג ביראה וטהרה, מקובל אלקי חק״ל בענווה יתרה, העמיד דייני שה פזורה, בנסתר ובנגלה בפלפול וסברה, זיכה את הרבים בדרכי ה' ישרה, חצות ליל ו׳ נתבש״ם ועלה בסערה, עש״ק אחה״ץ כ״ג שבט הובל לקבורה, עלה אל אלקי״ם בתרוע״ה לשנות היצירה, נבג״מ תתעדן ובצה״צ וזיע״א כיר״א.

ת. נ. צ.  ב. ה.